בית הכנסת העתיק בנערן ועיינות נערן
בית הכנסת נתגלה בפעם הראשונה בשנת
1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה,
במהלך הפגזה טורקית על האזור. בשנת
1921 נחשף פסיפס מרהיב על ידי 2 אבות
דומיניקניים. בעקבות החשיפה נלקחו
חלקים מהפסיפס, הכוללים כתובות
הקדשה בארמית ומנורת שבעת קנים,
למוזיאון בבית הספר למקרא של
הדומיניקנים בירושלים. שתיים מהכתובות מוצגות היום במוזיאון רוקפלר. חלקם נלקחו על ידי אלעזר ליפא
סוקניק לבית הנכות של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה
העברית כולל שרידים מדמותו של דניאל. אחת המנורות שליד
ארון הקודש שוחזרה ומוצגת כיום במוזיאון ישראל.
רצפת הפסיפס גדולה מעט יותר מזו בבית הכנסת 'שלום על
ישראל' ובה גלגל המזלות, זוג איילות, חיות וציפורים שונות.
באתר נמצאה גם אבן שהייתה כנראה בסיס לתיבה.
עם השנים האתר כוסה שוב באדמה ועקבותיו נעלמו. האתר נתגלה שוב על ידי יחידה של צה"ל שהתאמנה במקום בשנות ה-70.
בית כנסת זה הינו עדות לישוב יהודי מן המאה השלישית,
מהתקופה הביזנטית. בית הכנסת גדול יותר מ-100 מטר ומכוסה
בפסיפס. הסגנון הוא הלניסטי, כאשר במרכזו גלגל המזלות עם אל השמש בכרכרתו , ארבע עונות השנה
בדמויות נשים מתאימות לעונה בארבע הפינות והגלגל עם שנים עשר המזלות סביב. דמויות האנוש הוסרו
על ידי היהודים, כנראה במאה הששית, כמו שקרה במקומות נוספים. מעל גלגל המזלות יש את ארון הברית
ובצידיו שתי מנורות עם אריות. בית הכנסת פונה לכיוון דרום ולא לירושלים, יש הטעונים כי הטעות נבעה
מכך שבוני בית הכנסת בנו אותו באותם הכיוונים של בתי הכנסת בגליל שם אכן הכיוון לירושלים הינו דרום.
בצד המזרחי של הכביש הראשי אפשר להבחין במדרגות וקירות של ישוב עתיק שטרם נחפר. ניתן גם
להבחין בתל הקטן שממזרח לבית הכנסת במערות קבורה עתיקים מהיישוב היהודי הקדום שהיה כאן
שנשדדו בשנים האחרונות על-ידי ערבים מקומיים.
מניחים שבאזור הזה שכנה העיר נערן המוזכרת במקרא. נערן היה ישוב מקראי, המוזכר בתחום נחלת
שבט אפרים - "וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי-אֶפְרַיִם, לְמִשְׁפְּחֹתָם... וְיָרַד מִיָּנוֹחָה, עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה; וּפָגַע, בִּירִיחוֹ, וְיָצָא, הַיַּרְדֵּן"
(ספר יהושע ט"ז, ז'). כמו- כן, שם העיר מוזכר גם בדברי הימים: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם... וַאֲחֻזָּתָם,
וּמֹשְׁבוֹתָם--בֵּית-אֵל, וּבְנֹתֶיהָ; וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד-עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ" (בדברי
הימים א' ז',כ"ח).
סמוך לבית הכנסת מעבר לואדי המכוך יש שני מעיינות - עין דויוק ועין נועימה. דויוק הינם תרנגולות, אך
השם משמר את שם המבצר החשמונאי שעל ההר מדרום – דוק. ישנם גם 2 בריכות רדודות – 30 ס"מ
עומק ו 4מטר קוטר, המים ראויים לשתיה. מהמעיינות נמשכת כיום אמה המשקה את השדות הרבים
מדרום ומדרום מזרח ומטעי הבננות שבנחל, וכן את פארק המים שנקרא בננה-לנד ושנבנה ב-2008 סמוך
למקום. בתקופת הורדוס נבנתה אמת מים שהובילה מים מעין עוג'א, אספה את מימי עינות נערן והמשיכה
דרומה אל הארמונות המפוארים שבנה הורדוס. בדרכה היא חוצה את ואדי המכוך בגשר מרשים שנהרס
במאה האחרונה. במקומו הונח צינור שמעביר את המים מצד לצד.
יש הטוענים כי מקור השם נערן הינו מהסיפור על אלישע שלאחר שהוא המתיק את המים של יריחו, הוא
עבר דרך נערן בדרכו לשומרון ושם נערים סקלו אותו וקראו לו 'עלה-קרח'. אומר המדרש שהיו אלו אנשי
נערן ('נערים' מלשון 'נערן'), שהגיבו להסרת פרנסתם שהייתה הבאת מים מתוקים ליריחו. וכך מובא
במסכת סוטה מז: 'עלה קרח – שהקרחת את פרנסתנו',
מאוחר יותר, העיר נערן אוכלסה על-ידי נוכרים. אוסביוס מקיסריה כתב על המקום במאה ה-4 כי נערן היא
"כפר קטן של יהודים".