נמשלו ישראל לעץ תמר שאין בו פסולת – שלכל חלקיו יש
תועלת: "מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה,
לולבים להלל, חריות לסכוך, סיבין לחבלים, סנסנים לכברה,
שפעת קורות לקרות בהן את הבית, כך הם ישראל אין בהם
פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי
גמרא מהם בעלי אגדה... " (מדרש רבא בראשית מ"א)

                  כשעלו ראשוני המתיישבים לקרקע, בערה בהם תחושה עזה לעשות כמה שיותר על
                        מנת לגאול את הקרקע. באזור שטחים נרחבים של אדמות מדינה ריקות, ופיתוח
                                חקלאות במקום נובע מהרצון לחיבור לאדמה, ומהשאיפה לקביעות במקום לטווח
                                ארוך.
                       בית זה חצי דונם-לעומת נחלה חקלאית של 40 דונם...
                   ואכן, כשהחלה להתפתח שכונת הקראוונים הזמנית, הוחלט לשתול פרדס לימונים
                בישוב, כביטוי לקביעות במקום, נוכחות, השקעה והימצאות לטווח ארוך ומשמעותי.
             בהמשך הוחלט להשקיע דווקא בגידולי תמרים, שדורשים באופן יחסי פחות כוח אדם ומאפשרים לחקלאים
                         לעבד את נחלתם על טהרת העבודה העברית בלבד.
                                     סיבה נוספת היא מעין "חזרה למקורות", חיבור פנימי למורשת התנ"ך
                                                    והמשנה, בשל מיקומו המיוחד של הישוב - במבואותיה של העיר
                                                            יריחו הנקראת גם "עיר התמרים".

גידולים נוספים קיימים באזורי בקעת הירדן
כמו: ענבים, תבלינים, גידולי חממות, ירקות וכו'.
כיום, תמר ה"מג'הול" הידוע, גדל בישוב באיכות
מעולה ומשווק ברובו ליצוא.
קיים בישוב פוטנציאל לחקלאות ויש אופציות
לתעסוקה בתחום. תושבי הישוב החקלאים מעבדים
את אדמותיהם באופן פרטי, ללא מענקים וגמולים,
והסדרת מעמד הקרקעות היא מול המועצה.