שו"ת פסח 5 - ערב פסח וליל הסדר

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. קמחא דפסחא ממעשר כספים
   מותר לתת קמחא דפסחא ממעשר כספים. והטעם, שקמחא דפסחא אינו חובה גמורה, אלא מנהג, ועל כן מותר לתת ממעשר כספים. מנהג קמחא דפסחא הוא מנהג קדום וחשוב, ועיני העניים תלויות אליו, כדי שיוכלו לקנות את צורכי החג.
2. האם מותר לאכול מצה עשירה בערב פסח?
   אסור לאכול מצה בערב פסח (כדי שתהא המצה חביבה עליו בלילה), אך מותר לאכול מצה עשירה בערב פסח.
   לאשכנזים, שנוהגים שלא לאכול מצה עשירה בפסח, אסור לאכול מצה עשירה גם בערב פסח מזמן איסור אכילת חמץ. וקודם זמן איסור אכילת חמץ – מותר.
   קניידלאך מקמח מצה – מותר בערב פסח (משום שמצה מבושלת מותרת בערב פסח). וכן קציצות או לביבות מקמח מצה שטוגנו בשמן עמוק.
   עוגה מקמח מצה – אם המצה ניכרת (חתיכות קטנות של מצה) אסור בערב פסח, ואם המצה לא ניכרת (קמח מצה) - מותר משום שבטלה צורת המצה, ויש מחמירים גם בזה.
3. האם מותר לתת מצה לילדים קטנים בערב פסח 
   ילדים קטנים, שלא הגיעו לגיל שמספרים להם את סיפור יציאת מצרים – מותר לתת להם מצה בערב פסח.
4. באלו מצות יוצאים ידי חובה בליל הסדר. 
   יוצאים יד"ח בכל מצה שמורה, ולכתחילה צריך מצות שמורה משעת קצירה (שו"ע תנג, ד). ויוצאים יד"ח בין מצת יד ובין מצת מכונה. ויש נוהגים להדר במצת יד דווקא, ויש נוהגים להדר בשל מכונה דווקא. כיום נראה שעדיף להדר במצות יד, שכן עושים אותם בזריזות גדולה ובהידור רב.
   בשאר המצות שאוכלים בימי הפסח, אין חובה שיהיו שמורה משעת קצירה. אולם יש עניין להדר במצות שיהיו בכשרות מהודרת, שלא יהיה בהם חשש חמץ כלל.
5. האם יש עניין להתארגן לאפיית מצות במסגרת ביתית?
   יש עניין גדול להשתתף בעצמו באפיית מצות, כמו שמובא בשו"ע שהרא"ש היה טורח בעצמו באפיית המצות, וכתב השו"ע "וכן ראוי לכל אדם לעשות, להיטפל הוא בעצמו במצוה" (תס, ב). ועם זאת, ישנן הלכות רבות באפיית מצות, וכבר כתב המשנה ברורה שחובה להעמיד תלמיד חכם שיפקח על כל הנעשה. מצות שנעשו ללא הקפדה הלכתית על כל פרטי ההלכות של הלישה והאפייה עלולות להיות חמץ.
6. האם צריך להקפיד על קמח מצה שיהיה "שמורה משעת קצירה" 
   קמח מצה הוא מצות שטחנו אותם לאחר האפיה. דין קמח מצה כדין מצות בימי הפסח. מי שמהדר במצות בימי הפסח שיהיו 'מצה שמורה', הוא הדין לעניין קמח מצה.
   אולם יש לדעת שקמח מצה שאינו "שמורה משעת קצירה" איננו בכשרות מהדרין אלא בכשרות רגילה, ויש לכך השלכות נוספות מעבר לשימור משעת קצירה. ואין כאן המקום להאריך בזה.
7. כמה מצות צריך לאכול בליל הסדר. והאם גם נשים חייבות בכל זה.
   א. כשבוצעים את המצות ומברכים ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' – יש לאכול ב' כזית – כזית מהמצה העליונה וכזית מהמצה האמצעית (החצויה). והטעם משום המחלוקת האם ברכת 'על אכילת מצה' נתקנה על המצה העליונה או על המצה החצויה. וכל זה רק לעורך הסדר, וכן לכל מי שיש לו שלוש מצות לפניו. שאר המסובים שאין להם עליונה ואין להם חצויה, אלא מקבלים חתיכה קטנה של מצה מעורך הסדר – צריכים לאכול רק כזית אחד. כזית זה הוא מצוות עשה דאורייתא ולכתחילה יש להחמיר בשיעור כזית. למי שאוכל ב' כזית, אין צריך להחמיר בשיעור כזית כיון שרק כזית אחד הוא מהתורה.
   כזית מצה של כורך, וכן כזית מצה של אפיקומן – הם מדרבנן, ואפשר להקל בשיעור הכזית.  
   ב. למנהג הספרדים, משערים שיעור כזית במשקל ולא בנפח, ולשיטתם יש לאכול מצה שלמה (בדר"כ מצה אחת שוקלת 30 גר'). יש לציין שיש מגדולי הפוסקים הספרדים שמשערים בנפח ולא במשקל (הגאון הרב אבא שאול, הגאון הרב משש)
   ג. לאשכנזים, ולספרדים הנוהגים לשער בנפח:
   למעשה, יש 3 דעות בשיעור כזית, ביחס למצת מכונה רגילה: הדעה העיקרית 1/2 מצה (כדעת הגר"ח נאה). הדעה המקילה 1/3 מצה. והדעה המחמירה 3/4 מצה (שיעור חזו"א). ולכן:
   כזית ראשון, שזו מצוות עשה מהתורה 'בערב תאכלו מצות' – יש לכתחילה לאכול 1/2 מצה. ונכון וראוי להדר לאכול 3/4 מצה, לצאת יד"ח גם לשיטת החזו"א. ולמי שאוכל ב' כזית צריך שב' הכזית ביחד יהיו 3/4 מצה בלבד, ולא צריך לאכול את השיעור הגדול מכל מצה (כלו' : יאכל 1/2 מצה מהעליונה ו 1/3 מצה מהתחתונה, ודי בכך).
   בכזית של כורך ושל אפיקומן, לכתחילה יש לאכול 1/2 מצה, ולמי שקשה לו אפשר להקל 1/3 מצה. נמצא שאכילת מצה בליל הסדר איננה מצווה קשה בכלל (מלבד לזקנים שקשה להם ללעוס): בכזית ראשון לכתחילה יש לאכול 3/4 מצה, ובדיעבד 1/2 מצה. בשאר הכזייתות לכתחילה 1/2 מצה ובדיעבד 1/3 מצה.
   כתב החתם סופר (שו"ת חו"מ קצ"ו בהשמטות) שמצוות אכילת מצה זו המצווה היחידה מכל מצוות האכילה שהיא מצוות עשה גמורה מהתורה שנוהגת בזמן הזה בכל שנה. ולכן יש לנו לחבב מצווה זו ולקיימה כהלכתה.  
   אין הבדל בין איש לאישה, בכל הנ"ל.
   
   את הכזית יש לאכול בתוך כדי אכילת פרס, דהיינו לכתחילה בתוך 4 דקות. אם אוכלים אכילה רגילה בשמחה ובזריזות ובלי הפסקות – מגיעים תוך 4 דקות לשיעור הנרדש ללא קושי.
   
   לנוהגים לאכול מצות רכות ועבות – מצוות אכילת מצה היא מצווה קלה שבקלות. וכל אחד יאחוז במנהגו. 
8. איך מתכוננים לליל הסדר ?
   בליל הסדר יש הלכה מיוחדת: חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. התובנה שיציאת מצרים לא רק יצרה את עם ישראל לפני אלפי שנים, אלא יציאת מצרים יוצרת גם אותי, יציאת מצרים בונה את היחס שלי להשם ית', יציאת מצרים בונה את הזהות שלי ואת מהות החיים שלי. לכן יש דגש כל כך מרכזי על 'דרך חירות' שצריך לנהוג בלילה הזה. צריך לבטא במעשים (הסבה, 4 כוסות, וכל האווירה החגיגית) את התחושה שהמעבר מעבדי פרעה לעבדי השם הוא עבורנו יציאה מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה, ואנו שמחים שמחת אין קץ בכך שהשם ית' בחר בנו להיות עמו.
   לא מספיק להכין רק את הבית ואת המטבח, לא מספיק להכין רק את המאכלים ואת שולחן הסדר, לא מספיק להכין רק את הילדים, לא מספיק רק לחטוף שינה בערב פסח כדי שלא נירדם בשולחן הסדר, לא מספיק רק ללמוד את ההלכות של ליל הסדר, לא מספיק רק להכין פירושים יפים להגדה, לא מספיק רק להכין תשובות לשאלות שהילדים אמורים לשאול. צריך להכין את הלב! צריך להכין את השמחה, צריך להרבות בהתבוננות פנימית – איך לרענן ולחדש את החיבור ליציאת מצרים, איך להחיות מחדש את יסודות האמונה שאנו דשים בהם בכל יום, ולשמוח בהם שמחה אמיתית. 
   
   "מידת ההצלחה" של ליל הסדר, היא המידה שבה אנו באמת חווים את חווית החירות והשמחה, המידה שגינוני החירות אינם חיצוניים אלא מבטאים באמת את תחושת הלב. 
   
   
9. האם יש "חומרות למתחילים"
   
   יש לדעת שהמשאבים של כוחות הנפש שלנו מוגבלים, כל אחד לפי מה שהוא אדם. צריך להשתמש בהם לדברים החשובים והעיקריים, ואם נשאר 'עודף' אפשר להשתמש בו לחומרות והידורים. מומלץ להשקיע מאמצים בשמירת הלשון, שמירת העיניים, להתפלל בכוונה, קביעת עיתים לתורה, לדבר בבית בנחת ולא בכעס, לדון לכף זכות, ללמוד הלכות, וכן על זה הדרך. שכל אלו הלכות פסוקות וחיוב גמור מן הדין. ולכן כלל גדול בידינו, שהנכנס לשערי עבודת הבורא ברוך הוא, עליו לדעת מה עיקר ומה טפל, מה חיוב מן הדין ומה מנהג, מה מהתורה ומה מדרבנן, מה קודם ומה עדיף. וכך אמרו חכמים: "לא עם הארץ חסיד".