שו"ת פסח 2 - ביעור חמץ ומכירת חמץ

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. מה עושים עם מוצרי מזון שאני לא יודע אם יש בהם חמץ. וכן לגבי תרופות.
   מוצרי מזון שאני לא יודע אם יש בהם חמץ:
   בהרבה מוצרים יש עמילן, ועמילן יכול להיות חמץ (יש עמילן תירס, עמילן תפו"א ועמילן חיטה).
   ברוב המוצרים יש מידע על רכיבים אלרגניים, ואם כתוב שם שהמוצר מכיל גלוטן, סימן שיש בו חמץ. אם כתוב שאיננו מכיל גלוטן, או שמכיל עקבות של גלוטן – אין בו חמץ. מוצר שיש חשש רק לפירורי לחם שהתערבו בו (כמו ממרח שוקולד שאולי יש בו פירורי לחם שנפלו לתוכו) – כוללים במכירת חמץ.
   אם אין מידע על רכיבים אלרגניים, וגם לא כתוב ממה עשוי העמילן – אפשר לנסות לברר אצל מערכת הכשרות שנותנת כשרות למוצר זה.
   גם תרופות שיש להם טעם טעים – כמו סירופים לילדים, וכדורי מציצה – יש לכלול במכירת חמץ, אא"כ ידוע שאינם חמץ.
   טבליות שנועדו לבליעה והטעם שלהם מר – אין צריך למכור במכירת חמץ.
   אף מי שמקפיד שלא להשאיר חמץ בבית (ולא לסמוך על המכירה) – מומלץ לעשות מכירת חמץ בשביל כל המוצרים המסופקים.
2. מה עושים עם אריזות סגורות של אטריות ושאר מוצרי חמץ – האם למכור או לשרוף? האם לשרוף זה לא 'בל תשחית' ?
   מי שמוכר חמץ כדת וכדין, כפי שנהוג היום, לא עובר על בל יראה, כיון שהמכירה תקפה על פי ההלכה והחמץ לא היה ברשותו בימי הפסח. עם זאת, כיון שהמכירה נעשית בדרך שנראית הערמה ואיננה נראית כמכירה גמורה (הקונה לא לוקח בפועל את הסחורה, הקונה לא משלם בפועל למוכר, הקונה בכלל לא מכיר את המוכר, הקונה לא יודע מה בדיוק הוא קונה, הקונה בכלל לא צריך את כל החמץ של המדינה, הקונה לא יודע מה בדיוק השווי של העסקה שעליו לשלם) ההנהגה הראויה היא שאין ראוי להשתמש באפשרות של מכירת חמץ אלא במקום צורך, דהיינו במקום הפסד ממון. 'הפסד ממון' מוגדר אצל כל אחד על פי מצבו. עם זאת, מן הדין המכירה תקפה על פי ההלכה ואין איסור לסמוך על המכירה (כיון שהמוכר מתכוון בלב שלם להוציא את החמץ מרשותו – הגוי קונה את החמץ. את שווי העסקה קובעים שייקבע על פי שמאים מוסכמים. את התשלום זוקפים כחוב שזמן התשלום הוא אחר הפסח. אף שהגוי לא צריך את החמץ הזה, כיון שעושים מעשה קניין הקניין חל ותקף על פי ההלכה).
   לגבי מוצרים שאין בהם איסור דאורייתא של בל יראה (תערובת חמץ שאין בה כזית חמץ בכדי אכילת פרס) נהוג לסמוך על המכירה לכתחילה.
   אין איסור בל תשחית בשריפת חמץ, כיון שמקיים את המצווה של ביעור כהלכתה.
   ישנה אפשרות לתת לפני פסח מוצרי חמץ לארגוני צדקה, שמוכרים את החמץ לפני הפסח, ומחלקים לעניים לאחר הפסח. וכך גם מוציא את החמץ מרשותו לגמרי, וגם מקיים בו מצוות צדקה. לעניים ודאי מותר לכתחילה לסמוך על מכירת חמץ.
3. האם צריכים למכור קטניות במכירת חמץ (לאשכנזים)
   קטניות כידוע זה לא חמץ, מפורש בגמרא שמותר לאכול אורז בפסח. בקהילות אשכנז נהגו (עוד מתקופת הגאונים) להימנע משימוש בקטניות בפסח, מכמה טעמים. מנהג זה התפשט גם לקהילות במרוקו ועוד.
   מותר להחזיק קטניות בבית בפסח, מותר גם לאכול אוכל שבושל בכלים שבשלו בהם קטניות, ויש קולות נוספות בקטניות, שלא אסורות אלא מחמת מנהג.
   עדשים הם קטניות, ולמי שנוהג שלא לאכול קטניות מותר להשהותם בבית. אולם הרבנות פרסמה שיש חשש חמץ באחד החומרים שמוסיפים לעדשים בתהליך העיבוד. ולכן יש לכלול במכירת חמץ.
4. מי שמוכר חמץ במכירת חמץ – היכן יש לאכסן את החמץ הנמכר.
   כתב השו"ע שצריך להוציא את החמץ הנמכר מרשותו, ולכן במכירת חמץ משכירים את המקום של החמץ לגוי. בנוסף לכך, יש חובה להעמיד מחיצה לפני החמץ, כדי שלא ישכח ויבוא להשתמש בו בפסח. ולכן:
   מי שמוכר חמץ בפסח, צריך לאכסן החמץ בחדר שלא משתמשים בו בפסח, ולהשכיר החדר לגוי. או בארון שלא משתמשים בו, ולהשכיר את מקום הארון לגוי, ולנעול את הארון (אפשר להדביק נייר דבק על הדלתות, באופן שמונע את פתיחת הדלת). אין לאכסן חמץ במקפיא של המקרר או במדף תחתון במקרר. אין לאכסן חמץ בארונות שמשתמשים בהם, אף אם החמץ נמצא במדף מכוסה. [מוצרים שאינם חמץ אלא כוללים אותם במכירת החמץ מחמת הספק, אפשר להקל להשאירם במדף בארון או במקרר ולכסותם.]
5. מי שסוגר את הבית לכל הפסח, האם חייב בבדיקת חמץ.
   מקום שאין בו חמץ ידוע אך זה מקום שחייב בבדיקה – מותר למוכרו בבדיקת חמץ על מנת להיפטר מחובת בדיקה באותו מקום. לדוג' ארון משחקים – מותר למכור את כל הארון בבדיקת חמץ על מנת להיפטר מחובת בדיקת חמץ בכל המשחקים.
   מי שסוגר את הבית לכל הפסח, יכול לזרוק את מוצרי החמץ, ובמקום לעשות בדיקת חמץ למכור את כל הבית במכירת חמץ. ואם עשה כן, אסור לו ולאחרים להיכנס לבית בימי הפסח. שהרי כל מקום שלא עשו בו בדיקת חמץ אסור לגור בו בפסח, ועוד, שהרי הבית מושכר לגוי. אם יש צורך מותר להיכנס באופן חד פעמי למקום שמושכר לגוי (כגון לקחת משם בגד).
   ומן הראוי להשאיר חדר אחד בבית שאותו לא מוכר לגוי, ובחדר זה יבדוק חמץ בברכה, כדי שיוכל לקיים את מצוות בדיקת חמץ.
   אם רוצה שתהיה לו אפשרות לחזור הביתה בימי הפסח, עליו לבדוק חמץ בבית כדין. מעבר לכך, עליו להצניע את כלי החמץ.
6.  האם מותר להלין אורחים בבית של השכנים שלא הכשירו את הבית לפסח (כי נסעו לכל הפסח) 
   כהמשך לתשובה הקודמת, אסור להלין אורחים בבית שלא עשו בו בדיקת חמץ. גם המתארחים ביחידות אירוח (צימר, בית מלון, וכדו') חייבים לעשות בדיקת חמץ, אף אם מגיעים לשם בתוך ימי הפסח (אא"כ ידוע להם שנעשתה שם בדיקת חמץ כדת וכדין).