מהלכות פורים תשע"ד

פרטים: קטגוריה: הלכות מקום; פורסם ב 10/03/14; נכתב על ידי הרב נתן

השנה פורים יחול במוצ"ש, ותענית אסתר מוקדמת ליום חמישי.

מתנות לאביונים

ניתן להעביר לי מתנות לאביונים עד יום רביעי. המתנות יינתנו ביום הפורים לעניים.

תענית אסתר

השנה צום תענית אסתר מוקדם ליום ה'. חולה (שאין בו סכנה), מעוברת ומניקה פטורים מן הצום. קטנים מתחת לגיל מצוות אינם מתענים. וכל הפטור מן התענית יאכל מאכלים מזינים לחיזוק הגוף ולא יתענג בממתקים וכדו' (ולקטנים שלא מבינים עניין הצום אין להחמיר בזה).

מי ששכח לצום ביום ה', לדעת רוב הפוסקים צריך לצום ביום שישי.

שבת ערב פורים

קריאה במגילה בשבת:

מותר לקרוא את המגילה בשבת, אף לבעל קורא שכוונתו להכין את הקריאה לפורים (ואין זה נקרא הכנה מקודש לחול). המגילה איננה מוקצה בשבת זו.

תחפושות:

אין להלביש תחפושות לילדים לפני צאת שבת, משום איסור הכנה מקודש לחול. אולם אם הילד רוצה ללבוש את התחפושת שלו עכשיו (- בשבת) מותר להלביש אותו, שהרי אין זה לצורך מוצ"ש אלא לצורך עכשיו. וכל זה לגבי תלבושות, אך אין לטלטל פריטים שהם מוקצה לצורך תחפושת. וכן אין לתקן תחפושת הדרושה תיקון. וכן יש לזכור שאסור להשתמש באיפור בשבת, וכן אסור לקלוע צמות, וכן אסור לסרק את השיער אם עלולים להיות בו קשרים. אקדח פיקות וכדו' הוא מוקצה, וכן רעשן.

צאת השבת:

בצאת השבת, יש להבדיל באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ואז מותר לעשות מלאכה. הבדלה על הכוס לאחר ערבית וקריאת המגילה

לנשים: יכולות לשמוע הבדלה אף אם הן עדיין לא שמעו מגילה, וכן מותר לשתות קפה וכדו' (לא יין) אחר הבדלה קודם קריאת מגילה לנשים.

מצוות קריאת המגילה

נפסק להלכה שמצוות קריאת מגילה היא לקרוא את כל המגילה כולה, ואם דילג על מילה אחת או שקרא מילה אחת לא נכון (כגון במקום 'נופל' קרא 'נפל') לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקרוא.

והוא הדין כאשר קוראים המגילה בציבור – חובה לשמוע את כל המגילה, ואם לא שמע מילה אחת לא יצא יד"ח, וצריך לחזור ולקרוא בעצמו. בהלכה זו ישנם כמה פרטים והשלכות:

א. המצווה היא לקרוא את המגילה מתוך מגילה כשרה, או לשמוע קריאה מתוך מגילה כשרה (מכח ההלכה 'שומע כעונה'). אולם אם קרא או שמע את רוב המגילה מתוך מגילה כשרה, ומיעוטה קרא בעל פה (או מתוך מגילה שאינה כשרה) יצא ידי חובה. ולכתחילה יש לקרוא את כל המגילה (ולא רק רובה) מתוך מגילה כשרה.

ב. לכן, אם תוך כדי הקריאה אדם שם לב שלא שמע מילה אחת (או יותר) מפי החזן, עקב רעש וכיוצא בזה, יכול לומר בפיו את המילים שלא שמע מתוך המגילה הפתוחה לפניו (אע"פ שאיננה מגילה כשרה), ויוצא בזה ידי חובה, כיון שסוף סוף לא דילג על שום מילה (את המילים שלא שמע מהחזן – קרא בעצמו).

ג. וכיון שזהו דבר המצוי, יש לעקוב אחר הקריאה עם חומש פתוח, שאם לא ישמע איזו מילה יוכל מיד להשלימה, וכך יקיים המצווה כהלכתה. ומי שיש לו מגילה כשרה, עדיף שיקרא מתוכה עם החזן (ויקרא בלחש, כדי לא להפריע לאחרים), או שיעקוב אחר הקריאה ואם לא ישמע איזו מילה יוכל להשלימה מתוך מגילה כשרה, ויוצא בזה ידי חובת המצווה מן המובחר.

ד. מה נקרא 'שמיעה' שיוצאים בה ידי חובה ?
שמיעה שיש בה הבנה ושימת לב לתוכן הדברים הנשמעים ('הקשבה'). גם שמיעה שאין בה הבנה ושימת לב לתוכן ('שמיעת האוזן') יוצאים בה ידי חובה. ולכן גם מי שאיננו מבין עברית, ושומע את המגילה בלי להבין את פירוש המילים יוצא ידי חובה.

אולם, אם אדם שוקע במחשבותיו באיזה עניין, וכן אם הוא 'מרחף' – ואיננו שומע את הקריאה (כאדם ששקוע במחשבותיו ומדברים עמו והוא לא שם לב לכך) – אין זו נחשבת שמיעה ואינו יוצא ידי חובה. וכן אם יש איננו מצליח לשמוע מפאת רעשים או משום שהחזן קרא בקול נמוך וכדו' – איננו יוצא ידי חובה כיון שלא שמע.

ה. ולכן, הדרך הראויה היא לשבת עם מגילה ולעקוב עם האצבע אחר הקריאה מילה במילה, ולא לפנות לשום דבר אחר במשך קריאת המגילה. וק"ו שאסור לדבר באמצע הקריאה, כמבואר בפוסקים. וילמד את בניו הגדולים שעיקר המצווה היא לשמוע את המגילה, ועל כן אין מדברים באמצע הקריאה ואין מסיחים את הדעת לדברים אחרים. וילדים קטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביא לקריאת המגילה, שהרי לא יוכל לצאת ידי חובה כאשר מוטל עליו להשגיח על הילדים הקטנים. וכן כתבו הפוסקים.

ו. מי שברור לו שהחסיר מילה אחת צריך לחזור ולקרוא המגילה. ויקרא מתוך מגילה כשרה, ויבקש מחבר לעקוב אחר קריאתו ולתקן אותו אם טועה בקריאה. ויקרא המגילה בברכה. ואם מסופק שמא החסיר מילה – יחזור ויקרא המגילה בלי ברכה.

ז. בהלכות אלו אין הבדל בין גברים לנשים, שחיוב נשים בקריאת מגילה שווה בזה לאנשים.

הכאת המן

כתב הרמ"א: "עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק' ושם רשעים ירקב. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ. אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו." ויש מן הפוסקים שלא קיימו מנהג זה כלל, ויש פוסקים רבים שכתבו שמצווה לבטל מנהג זה, משום שיצא שכרו בהפסדו, שכשמכים המן ברעש גורם הדבר לבלבול הדעת והרבה אנשים לא שומעים כל המילים מן הקורא. וכן כתב בספר ילקוט יוסף (מועדים עמ' ר"צ).

ולעניות דעתי נראה, שבמבואות יריחו, שאנו קהל קטן, והילדים רכים, אפשר לקיים המנהג של הכאת המן, באופן שיחנכו הילדים להכות המן בלי פיצוצים ובלי אמצעי הגברה למיניהם, באופן שלא תיווצר מהומה ובלבול, וכשירצה הקורא להמשיך לקרוא יחזור השקט למקומו, ויחנכו הילדים מדוע אנו מכים את המן, משום שכל כך אנו שמחים בישועת ה' והשגחתו עלינו, שבחר בנו מכל העמים ושהפיל שונאינו לפנינו, ועל כן אנו מכים את המן הרשע כשמזכירים את שמו, שהוא רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל ישראל. והכל מתוך שמחת הנס ושמחה של מצווה, ולמען הרמת כבוד ישראל, ושנאת הרשעים. ובאופן זה, מתקיים מנהג ישראל כצורתו וכעניינו, וגם אינו גורם לאנשים לא לשמוע כל המילים, והרי זה משובח. והעיקר הוא לא להסיח את הדעת מן הקריאה כלל. אולם מי שחושש שבניו יגרמו הפרעה לקיום המצווה של שמיעת המגילה, או לו או לאחרים, מצווה לחנכם להימנע מהכאת המן כלל ועיקר. ויסוד גדול בעבודת החינוך ללמד הילדים להבחין מהו עיקר ומהו טפל.

סעודת פורים

סעודת פורים מצוותה ביום (ולא בלילה). המנהג הוא לעסוק בבוקר בשאר מצוות היום, ולהתחיל סעודת פורים אחרי מנחה גדולה. ויש עושים סעודת פורים בבוקר, מיד אחר קיום שאר מצוות היום.

וכתב הרמ"א "טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר "ליהודים היתה אורה ושמחה" ודרשינן 'אורה' זו תורה."

חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ועל פי הפשט הטעם להלכה זו הוא זכר לנס, שנעשה ע"י משתאות. וחכמי הפנימיות האריכו בגודל ערכה וקדושתה של מצווה זו, שעניינה הוא לברר את קדושת הגוף של ישראל, שאף בשעה שהדעה מסתלקת, מאיר אור הקדושה בגוף, והגוף נמשך אחר עבודת השם ומצוותיו.

ופשוט הדבר שגדר המצווה הוא שתיה של שמחה, ולא לאנוס עצמו לשתות ולצער עצמו במיני בחילות וחולי. ומי שקשה לו לשתות ישתה קצת, ויוצא בזה יד"ח, ולא יביא עצמו לידי סבל וחולי. וירבה בשמחה והודאה להשי"ת, שבחר בנו מכל העמים, ולא עזב חסדו מאיתנו, והציל אותנו מכל הקמים עלינו לכלותינו, בניסים ונפלאות, מן הימים ההם ועד הזמן הזה.

יום הפורים הוא יום קדוש מאוד, והזוהר והמקובלים הפליגו מאוד במעלת קדושת פורים. ואין לבזבז יום זה על שמחה של ריקנות והוללות, אלא לנהוג בו כקדושתו ומעלתו, בשמחה של מצווה וקבלת עול מלכות שמים מרצון ומאהבה, 'הדור קבלוה בימי אחשוורוש'.

וכתב החיי אדם "כיון שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר, ולפחות לשתות יותר מהרגלו, כדי לזכור הנס הגדול ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמיים"

בברכת פורים שמח

נתן שלו