שו"ת פסח 5 - ערב פסח וליל הסדר

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. קמחא דפסחא ממעשר כספים
   מותר לתת קמחא דפסחא ממעשר כספים. והטעם, שקמחא דפסחא אינו חובה גמורה, אלא מנהג, ועל כן מותר לתת ממעשר כספים. מנהג קמחא דפסחא הוא מנהג קדום וחשוב, ועיני העניים תלויות אליו, כדי שיוכלו לקנות את צורכי החג.
2. האם מותר לאכול מצה עשירה בערב פסח?
   אסור לאכול מצה בערב פסח (כדי שתהא המצה חביבה עליו בלילה), אך מותר לאכול מצה עשירה בערב פסח.
   לאשכנזים, שנוהגים שלא לאכול מצה עשירה בפסח, אסור לאכול מצה עשירה גם בערב פסח מזמן איסור אכילת חמץ. וקודם זמן איסור אכילת חמץ – מותר.
   קניידלאך מקמח מצה – מותר בערב פסח (משום שמצה מבושלת מותרת בערב פסח). וכן קציצות או לביבות מקמח מצה שטוגנו בשמן עמוק.
   עוגה מקמח מצה – אם המצה ניכרת (חתיכות קטנות של מצה) אסור בערב פסח, ואם המצה לא ניכרת (קמח מצה) - מותר משום שבטלה צורת המצה, ויש מחמירים גם בזה.
3. האם מותר לתת מצה לילדים קטנים בערב פסח 
   ילדים קטנים, שלא הגיעו לגיל שמספרים להם את סיפור יציאת מצרים – מותר לתת להם מצה בערב פסח.
4. באלו מצות יוצאים ידי חובה בליל הסדר. 
   יוצאים יד"ח בכל מצה שמורה, ולכתחילה צריך מצות שמורה משעת קצירה (שו"ע תנג, ד). ויוצאים יד"ח בין מצת יד ובין מצת מכונה. ויש נוהגים להדר במצת יד דווקא, ויש נוהגים להדר בשל מכונה דווקא. כיום נראה שעדיף להדר במצות יד, שכן עושים אותם בזריזות גדולה ובהידור רב.
   בשאר המצות שאוכלים בימי הפסח, אין חובה שיהיו שמורה משעת קצירה. אולם יש עניין להדר במצות שיהיו בכשרות מהודרת, שלא יהיה בהם חשש חמץ כלל.
5. האם יש עניין להתארגן לאפיית מצות במסגרת ביתית?
   יש עניין גדול להשתתף בעצמו באפיית מצות, כמו שמובא בשו"ע שהרא"ש היה טורח בעצמו באפיית המצות, וכתב השו"ע "וכן ראוי לכל אדם לעשות, להיטפל הוא בעצמו במצוה" (תס, ב). ועם זאת, ישנן הלכות רבות באפיית מצות, וכבר כתב המשנה ברורה שחובה להעמיד תלמיד חכם שיפקח על כל הנעשה. מצות שנעשו ללא הקפדה הלכתית על כל פרטי ההלכות של הלישה והאפייה עלולות להיות חמץ.
6. האם צריך להקפיד על קמח מצה שיהיה "שמורה משעת קצירה" 
   קמח מצה הוא מצות שטחנו אותם לאחר האפיה. דין קמח מצה כדין מצות בימי הפסח. מי שמהדר במצות בימי הפסח שיהיו 'מצה שמורה', הוא הדין לעניין קמח מצה.
   אולם יש לדעת שקמח מצה שאינו "שמורה משעת קצירה" איננו בכשרות מהדרין אלא בכשרות רגילה, ויש לכך השלכות נוספות מעבר לשימור משעת קצירה. ואין כאן המקום להאריך בזה.
7. כמה מצות צריך לאכול בליל הסדר. והאם גם נשים חייבות בכל זה.
   א. כשבוצעים את המצות ומברכים ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' – יש לאכול ב' כזית – כזית מהמצה העליונה וכזית מהמצה האמצעית (החצויה). והטעם משום המחלוקת האם ברכת 'על אכילת מצה' נתקנה על המצה העליונה או על המצה החצויה. וכל זה רק לעורך הסדר, וכן לכל מי שיש לו שלוש מצות לפניו. שאר המסובים שאין להם עליונה ואין להם חצויה, אלא מקבלים חתיכה קטנה של מצה מעורך הסדר – צריכים לאכול רק כזית אחד. כזית זה הוא מצוות עשה דאורייתא ולכתחילה יש להחמיר בשיעור כזית. למי שאוכל ב' כזית, אין צריך להחמיר בשיעור כזית כיון שרק כזית אחד הוא מהתורה.
   כזית מצה של כורך, וכן כזית מצה של אפיקומן – הם מדרבנן, ואפשר להקל בשיעור הכזית.  
   ב. למנהג הספרדים, משערים שיעור כזית במשקל ולא בנפח, ולשיטתם יש לאכול מצה שלמה (בדר"כ מצה אחת שוקלת 30 גר'). יש לציין שיש מגדולי הפוסקים הספרדים שמשערים בנפח ולא במשקל (הגאון הרב אבא שאול, הגאון הרב משש)
   ג. לאשכנזים, ולספרדים הנוהגים לשער בנפח:
   למעשה, יש 3 דעות בשיעור כזית, ביחס למצת מכונה רגילה: הדעה העיקרית 1/2 מצה (כדעת הגר"ח נאה). הדעה המקילה 1/3 מצה. והדעה המחמירה 3/4 מצה (שיעור חזו"א). ולכן:
   כזית ראשון, שזו מצוות עשה מהתורה 'בערב תאכלו מצות' – יש לכתחילה לאכול 1/2 מצה. ונכון וראוי להדר לאכול 3/4 מצה, לצאת יד"ח גם לשיטת החזו"א. ולמי שאוכל ב' כזית צריך שב' הכזית ביחד יהיו 3/4 מצה בלבד, ולא צריך לאכול את השיעור הגדול מכל מצה (כלו' : יאכל 1/2 מצה מהעליונה ו 1/3 מצה מהתחתונה, ודי בכך).
   בכזית של כורך ושל אפיקומן, לכתחילה יש לאכול 1/2 מצה, ולמי שקשה לו אפשר להקל 1/3 מצה. נמצא שאכילת מצה בליל הסדר איננה מצווה קשה בכלל (מלבד לזקנים שקשה להם ללעוס): בכזית ראשון לכתחילה יש לאכול 3/4 מצה, ובדיעבד 1/2 מצה. בשאר הכזייתות לכתחילה 1/2 מצה ובדיעבד 1/3 מצה.
   כתב החתם סופר (שו"ת חו"מ קצ"ו בהשמטות) שמצוות אכילת מצה זו המצווה היחידה מכל מצוות האכילה שהיא מצוות עשה גמורה מהתורה שנוהגת בזמן הזה בכל שנה. ולכן יש לנו לחבב מצווה זו ולקיימה כהלכתה.  
   אין הבדל בין איש לאישה, בכל הנ"ל.
   
   את הכזית יש לאכול בתוך כדי אכילת פרס, דהיינו לכתחילה בתוך 4 דקות. אם אוכלים אכילה רגילה בשמחה ובזריזות ובלי הפסקות – מגיעים תוך 4 דקות לשיעור הנרדש ללא קושי.
   
   לנוהגים לאכול מצות רכות ועבות – מצוות אכילת מצה היא מצווה קלה שבקלות. וכל אחד יאחוז במנהגו. 
8. איך מתכוננים לליל הסדר ?
   בליל הסדר יש הלכה מיוחדת: חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. התובנה שיציאת מצרים לא רק יצרה את עם ישראל לפני אלפי שנים, אלא יציאת מצרים יוצרת גם אותי, יציאת מצרים בונה את היחס שלי להשם ית', יציאת מצרים בונה את הזהות שלי ואת מהות החיים שלי. לכן יש דגש כל כך מרכזי על 'דרך חירות' שצריך לנהוג בלילה הזה. צריך לבטא במעשים (הסבה, 4 כוסות, וכל האווירה החגיגית) את התחושה שהמעבר מעבדי פרעה לעבדי השם הוא עבורנו יציאה מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה, ואנו שמחים שמחת אין קץ בכך שהשם ית' בחר בנו להיות עמו.
   לא מספיק להכין רק את הבית ואת המטבח, לא מספיק להכין רק את המאכלים ואת שולחן הסדר, לא מספיק להכין רק את הילדים, לא מספיק רק לחטוף שינה בערב פסח כדי שלא נירדם בשולחן הסדר, לא מספיק רק ללמוד את ההלכות של ליל הסדר, לא מספיק רק להכין פירושים יפים להגדה, לא מספיק רק להכין תשובות לשאלות שהילדים אמורים לשאול. צריך להכין את הלב! צריך להכין את השמחה, צריך להרבות בהתבוננות פנימית – איך לרענן ולחדש את החיבור ליציאת מצרים, איך להחיות מחדש את יסודות האמונה שאנו דשים בהם בכל יום, ולשמוח בהם שמחה אמיתית. 
   
   "מידת ההצלחה" של ליל הסדר, היא המידה שבה אנו באמת חווים את חווית החירות והשמחה, המידה שגינוני החירות אינם חיצוניים אלא מבטאים באמת את תחושת הלב. 
   
   
9. האם יש "חומרות למתחילים"
   
   יש לדעת שהמשאבים של כוחות הנפש שלנו מוגבלים, כל אחד לפי מה שהוא אדם. צריך להשתמש בהם לדברים החשובים והעיקריים, ואם נשאר 'עודף' אפשר להשתמש בו לחומרות והידורים. מומלץ להשקיע מאמצים בשמירת הלשון, שמירת העיניים, להתפלל בכוונה, קביעת עיתים לתורה, לדבר בבית בנחת ולא בכעס, לדון לכף זכות, ללמוד הלכות, וכן על זה הדרך. שכל אלו הלכות פסוקות וחיוב גמור מן הדין. ולכן כלל גדול בידינו, שהנכנס לשערי עבודת הבורא ברוך הוא, עליו לדעת מה עיקר ומה טפל, מה חיוב מן הדין ומה מנהג, מה מהתורה ומה מדרבנן, מה קודם ומה עדיף. וכך אמרו חכמים: "לא עם הארץ חסיד".  

שו"ת פסח 4 - הגעלת כלים

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. הגעלת כלים זה טוב לכתחילה?
   הגעלת כלים זה טוב לכתחילה, בתנאי שעושים אותה כדת וכדין. [ובעיקר יש להקפיד על ניקוי יסודי של הכלים מכל הלכלוכים שנדבקו בהם, וכן שהמים שמגעילים בהם יעלו רתיחה (כלו' יבעבעו) בשעה שמכניסים לתוכם את הכלים.]
2. כיורים מפלסטיק – זה חובה?
   לא חובה, אלא הידור. מי שלא משתמש בכיורי פלסתיק, ראוי להימנע במהלך הפסח מלשפוך מים חמים מכלי ראשון לתוך הכיור, וכן להימנע מלהשתמש בברז המים החמים במהלך הפסח. [למי שיש כיורי נירוסטה – אפשר להכשירם בעירוי מכלי ראשון ואז אין צורך בהגבלות הנ"ל.]
3. איך מכשירים את השיש ?
   למנהג הספרדים - עירוי מכלי ראשון (להרתיח מים בסיר או בקומקום ולשפוך על השיש).   
   לאשכנזים יש צורך להגעיל עם אבן מלובנת כיון שפעמים מניחים סיר חמץ רותח ישירות על השיש (ולמנהג הרמ"א אין הולכים אחר רוב תשמישו). שיש שמקפידים עליו שלא להניח סיר רותח ישירות עליו אין צריך אבן מלובנת. שיש שלשו עליו ישירות בצק צריך עירוי עם אבן מלובנת.
   וכיון שפרקטית זה לא כל כך מעשי, ישנם שתי אפשרויות מעשיות יותר ונוחות ויותר:  
        א. להסתפק בעירוי ולהקפיד בימי הפסח לא להניח סיר רותח ישירות על השיש.
        ב. לכסות את השיש בנייר כסף עבה. ומומלץ להשתמש בעובי 100 מקרון (- לא נקרע ומחזיק מעמד לכל החג).
   שיש שיש בו סדק – יש להשתדל לנקות הסדק משיירי החמץ. אם מכסים את השיש בנייר כסף לא צריך לאטום את הסדק. אם לא מכסים (- למנהג הספרדים הנ"ל) צריך לאטום את הסדק, אא"כ ברור שאין בו שיירי החמץ כלל.
   השיש שיש בקרוואנים, שאיננו אבן – צריך לברר מהם החומרים שממנו הוא עשוי. ועד שיתברר, יש לכסות את השיש בנייר כסף. וכאמור, מומלץ להשתמש בנייר כסף עבה – 100 מקרון. 
   שיש נירוסטה או אלומיניום – ניתן להכשירו כמו שיש אבן.
4. הכשרת החצובות של הגז
   מעיקר הדין די בעירוי מכלי ראשון. ואולם הרמ"א כתב שחצובה צריכה ליבון, וזו חומרה שהחמירו בפסח (שהרי אנו משתמשים בחצובות לבשרי ולחלבי בלא ליבון ביניהם). את החצובות שלנו לא כדאי ללבן, כי זה יהרוס את הציפוי שלהם. וניתן לצפות את החצובה בנייר כסף, או לחילופין לקנות חצובות מיוחדות לפסח.
5. האם מותר לבשל בסירים של חמץ על הכיריים לאחר שהוכשרו לפסח ?
   אם נזהרים שהחמץ לא יגלוש מהסיר ויטפטף על הכיריים – מותר. וכן אם מבשלים אוכל שאינו חמץ (ורק הסיר הוא סיר של חמץ שאינו בן יומו) מותר.
6. הכשרת תנור אפיה
   יש לחלק בין התנור עצמו לבין התבניות:
   תבניות אפיה אין אפשרות להכשיר, כיון שהם צריכות ליבון חמור, וליבון חמור יהרוס את התבניות. לכן משתמשים בתבניות חד פעמיות או שקונים תבניות לפסח.
   אם רוצים להשתמש ברשת שבתנור להניח עליה תבניות, יש לעשות לה ליבון קל (לנקות ניקוי יסודי, ואח"כ להכניס לתנור ולהפעיל על החום הכי גבוה לחצי שעה) ולצפות בנייר כסף. ואז ניתן להניח עליה תבניות חד פעמיות או תבניות כשרות לפסח.
   את התנור עצמו ניתן להכשיר כדלהלן:
       א. יש לנקות ניקוי יסודי בכל החריצים, ע"י חומרי ניקוי חזקים, ובמיוחד החריצים שסביב הדלת של התנור, והחלון שבתוך הדלת.
       ב. להמתין 24 שעות
       ג. להפעיל על החום הכי גבוה לחצי שעה. 
   יש מחמירים לכסות את תחתית התנור ואת הצד הפנימי של הדלת (מטעם שמא נפל עליהם חמץ בעין ואז דינם בליבון חמור). ויש מחמירים עוד, שלא להכשיר תנור כלל מפני שקשה מאוד לנקות את כל שיירי החמץ שבחריצים.  
7. הכשרת מיקרוגל
   א. ניקוי יסודי. ב. להמתין 24 שעות בלא שימוש. ג. להכניס כוס עם מים וסבון ולהפעיל למשך 10 דקות (עד שהכוס מתרוקנת). ד. להחליף את הצלחת המסתובבת או לצפות אותה. לספרדים יש לנהוג בצלחת הזכוכית של המיקרוגל כמו בכל תבנית זכוכית. ה. יש הידור להשתמש בתוך הפסח רק במכוסה.
8. מיחם של שבת
   מיחם שמשתמשים בו כל השנה ולפעמים מניחים חמץ על המכסה: יש להבחין בין הכשרת המיחם עצמו לבין הכשרת המכסה:
   לגבי המיחם, יש לנקותו מכל לכלוך, ולהסיר כל האבנית שהצטברה בתוכו, ואח"כ ניתן להכשירו בהגעלה (למלא בו מים עד שפתו העליונה, ושהמים יבעבעו).
   לגבי המכסה שעליו הונח חמץ, כיון שהחמץ נגע בו ישירות הרי הוא צריך ליבון ובדר"כ אי אפשר לעשות ליבון למכסה של מיחם, ולכן הפתרון המומלץ הוא להניח נייר כסף קשיח על המיחם במקום מכסה. ויש מקילים להגעיל את המכסה, ולא התברר לי טעמם.
   אולם לדעת השו"ע ניתן להקל לגבי המכסה אם לא הניחו עליו חמץ בקביעות אלא רק מידי פעם, משום שהולכים אחר רוב תשמישו. אך המיחם עצמו צריך הגעלה כנ"ל אף לדעת השו"ע.
9. הכשרת בקבוק תינוק
   מעיקר הדין ניתן להכשיר בקבוק תינוק, בהגעלה. אולם אם לא מצליחים לנקותו מכל מה שנדבק בו אין ההגעלה מועילה.
   אם השתמשו בבקבוק רק למטרנה - אפשר לברר האם היא חמץ. בדרך כלל המטרנות שמקבלות הכשר לפסח הם כשרות כל השנה, ואז יוצא שהבקבוק לא בלע חמץ כלל, ולכן כדאי לברר האם המטרנה שהשתמשו בה היא חמץ. מטרנה שהשתמשו בה בכל השנה ואינה כשל"פ רק מחמת קטניות – מותר להשתמש בבקבוק בפסח, אף לאשכנזים.  
10. כלים שקשה לנקות
    כתב השו"ע "הנפה צריך לדקדק בה מאוד לנקותה מפתיתי החמץ הנדבק בה ונסרך ונדבק בנקבי אריגת הנפה ובעץ שבה, וישפשפו אותה במים יפה יפה". הרמ"א כתב שנהגו שלא להכשיר נפה לפסח, כיון שקשה לנקותה.
    ולכן, כלי כלי הדומה לנפה, שנדבקים בו פירורי חמץ וקשה לנקותו, למנהג האשכנזים אין להכשירו לפסח. ולמנהג השו"ע מותר להכשירו אך יש לדקדק מאוד בניקיונו מכל שיירי החמץ. והמחמיר בזה תבוא עליו ברכה. אם אי אפשר לנקותו מכל שיירי חמץ שבו אין לו תקנה, ואין לסמוך על פגימת החמץ ע"י חומרים פוגמים. אין להתיר כלי שיש בו ממשות של חמץ, אף אם החמץ נפגם.

שו"ת פסח 1 - הלכות בדיקת חמץ

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. אלו מקומות חייבים בבדיקה?
   מקומות שיש לחוש שהכניסו בהם חמץ: א. כל המקומות שנכנסים אליהם עם אוכל. ב. כל המקומות שדרך להיכנס אליהם לפעמים בשעת הארוחה (ולכן יש לחוש שמא נכנס לשם עם אוכל) ג. אם יש ילדים קטנים שמסתובבים עם אוכל – כל מקום שידם מגעת.
2. האם מחסן שלא מאכסנים בו אוכל חייב בבדיקת חמץ
   מחסן שלא מאכסנים בו אוכל פטור מבדיקה, כי אין דרך להיכנס למחסן באמצע הסעודה. אולם אם ילדים נכנסים למחסן חייב בבדיקה – במקום שידם מגעת.
3. מה דין תיקים מעילים
   חייבים בבדיקה. בגדים שיש לחוש בהם לחתיכות קטנות פירורי חמץ – אם עברו כביסה אין חייבים בבדיקה. אם יש לחוש לממתקים סגורים בעטיפה (כמו כיף כף) או בשקית, או לחתיכות גדולות (לדוג' בסקוויט) חייבים בבדיקה אפילו אם עברו כביסה.
   אם עקרת הבית מקפידה לרוקן את כיסי הבגדים לפני הכביסה – פטורים מבדיקה.
   בגדי מבוגרים – אדם שיודע בעצמו שאין דרכו להניח אוכל בכיסים, אין צריך לבדוק.
4. ניקוי הרצפה לפסח
   בחריצים שבין הבלטות, וכן בסוגי רצפה אחרים (פרקט, PVC) עלולים להימצא פירורי חמץ. אולם כבר נאמר בגמרא שפירורים שנדרסים ברגליים הרי הם בטלים מאליהם ואין בהם חובת ביעור חמץ. ולכן מצד הדין אין צריך לנקות את החריצים. עם זאת, בפסח ראוי ונכון להיזהר שלא לאכול על הרצפה. וכן להיזהר שלא ייפול אוכל על הרצפה.
   הנוהגים לנקות את החריצים הרי זה הידור ומנהג טוב, בכפוף לנכתב בתשובה הבאה.
5. "ניקיונות הבית לפסח" - מהי החובה מבחינה הלכתית
   מצד ההלכה צריך לטאטא את הבית בערב בדיקת חמץ, כדי שיהיה ניתן לבדוק חמץ. מקומות שמצטבר בהם פירורי חמץ (הגומי של דלת המקרר, מגירות במטבח, ארון לחם וכדו') – צריך לנקות. פירורים קטנים של חמץ, שהם מאוסים – מצד הדין אפשר להניח להם. אולם אם יש חשש שהם עלולים להתערב באוכל שאוכלים בפסח נוהגים לנקות הכל. ולכן נוהגים לנקות את הכיסאות, המדפים של המקרר, ועוד ועוד.
   את הרצפה לא צריך לשטוף או לצחצח – מספיק לטאטא. גם אם נשארו פירורי חמץ בחריצים הרי הם בטלים.
   ארונות בגדים, ספריות, ושאר ארונות שאין בהם אוכל – לא צריך להוציא הכל ולנקות את המדפים והארון, אלא אם כן יש חשש שהניחו שם חמץ – לפי מה שנתבאר בתשובה מס' 1 (ילדים וכדו').
   עם זאת, כידוע נהגו הנשים לצחצח את כל הבית לפסח. ואם זה לא יוצר מתח, עצבים, תשישות וכדו' – אז זה מנהג טוב.

אישה שמגיעה מותשת לליל הסדר, ונרדמת באמצע ההגדה, צריכה לקבל על עצמה לשנה הבאה לעשות רק את הדרוש לפי ההלכה, על מנת שתוכל לתפקד בליל הסדר  כמו שראוי לבני חורין. [ובדרך חידוד, על כך אומרים בתחילת ההגדה: "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין"] וכן, גברים או נשים, שלא מספיקים להתכונן מבחינה רוחנית לליל הסדר, ללמוד את הלכות החג, להתכונן לסיפור יציאת מצרים וכדו' – ישקלו צעדיהם, שלא ייצא שכרם בהפסדם.

1. האם מקומות שניקו אותם היטב פטורים מבדיקת חמץ (ארונות מטבח, מכונית, וכדו')
   מקומות שניקו אותם היטב, דהיינו שהעבירו בהם סמרטוט ועשו ניקיון יסודי – פטורים מבדיקת חמץ. ולכן אין חובה בבדיקת חמץ לרוקן את כל המקרר ולבדוק את המדפים שבמקרר (כי ניקו אותו היטב לפני כן). ולכן לגבי הארונות שבהם הניחו את כלי הפסח – אין חובה להוציא את כלי הפסח ולבדוק בתוך הארון (כי ניקו היטב את הארון לפני שהכניסו את כלי הפסח). כמובן שכל זה בתנאי שאחר הניקיון נזהרו שלא ייכנס חמץ.
   וכן לגבי האוטו – ניתן לנקות אותו ביסודיות לפני ערב בדיקת חמץ, ולהקפיד שלא ייכנסו אליו עם חמץ, ואז לא צריך לבדוק אותו בליל בדיקת חמץ.
2. מה דין הצעצועים והמשחקים
   יש להבדיל בין צעצועים ומשחקים שרוצים להשתמש בהם בפסח, לבין אלו שלא:
   מה שאפשר לסגור בארון ולא להשתמש: אם יש קושי בדבר - ניתן להקל ולסגור ולכלול במכירת חמץ.
   מה שרוצים להשתמש בפסח – צריך לנקות. אולם יש לדעת, שפירורים שתקועים בתוך הצעצועים, או דבוקים בהם, אם הם פירורים קטנים והם גם מלוכלכים (מן הסתם) – אין חובה לנקות אותם. ולכן: משחקים בתוך קופסה – צריך לפתוח את הקופסה ולבדוק שאין שם חתיכות של חמץ (עוגיות וכדו'). משחקים כמו לגו – לא צריך לעבור עם קיסם בתוך כל החלקים ולנקות. בובות וכדו' – לא צריך להכניס לכביסה. אולם מן הראוי שלא להעלות על השולחן שאוכלים בו משחקים כאלה שלא ניקו אותם היטב, וזו הנהגה טובה של זהירות מאיסור אכילת חמץ. אישה שרוצה לכבס את כל הצעצועים – הרי זה משובח, בתנאי שהיא יודעת שזה חומרה גדולה, ובתנאי שזה לא גורם לעומס נפשי ומרירות.
3. מה דין הספרים
   אין צורך למכור את כל הספרים לגוי, ואין צורך לבדוק את הספרים מפירורי חמץ בין הדפים. אך יש להיזהר שלא להעלות על שולחן האוכל ספרים שלא נזהרו בהם כל השנה שלא יפלו לתוכם פירורי חמץ. והנהגה טובה להיזהר כל השנה שלא לאכול מעל ספר, כדי שיהיה ניתן להשתמש בו בפסח ללא חשש. ספרים שרוצה להשתמש בפסח בזמן האוכל – ובמשך השנה לא נזהר בהם מפירורים – יבדוק דף דף.
   אין חובה לנער את כל הספרים, וזה גם לא מועיל לשום דבר. ועל כך נאמר: "אבק זה לא חמץ"
4. מה עושים עם כלי החמץ
   כלים שבלועים מחמץ אין צריך למכור במכירת חמץ. [ומי שמוכר את כלי החמץ במכירת חמץ צריך לטבול את הכלים לאחר הפסח, כדי כלים שנקנים מן הגוי.] צריך לבדוק שאין בתוכם חמץ (כגון בתוך הסירים – לבדוק שלא הוכנס חמץ לשם ע"י הילדים). כלי חמץ שהילדים לא מגיעים אליהם, הם בחזקת שאין עליהם ממשות של חמץ ופטורים מבדיקת חמץ.
   כלי חמץ צריך להצניע בפסח, והטעם שגזרו חכמים כן, כדי שלא ישכח ויבוא להשתמש בהם בפסח. ויש להצניעם בארון סגור, או בחדר שלא משתמשים בו בפסח. אם כלי החמץ נשארים בארון הקבוע שלהם צריך לסוגרו עם סרט הדבקה וכדו'.
   כלי חמץ שלא משתמשים בהם לאכילה כלל, אלא הוקצו למשחק לילדים, אין צריך להצניע בפסח.
5. ברכונים
   מעיקר הדין אם ניקו הברכונים בהקפדה גדולה שאין בהם חמץ כלל מותר להשתמש בהם בפסח. אך הראוי הוא להצניע הברכונים ולא להשתמש בהם בפסח, כיון שקשה לנקותם מכל החמץ שדבוק בהם. אם מצניעים הברכונים אין חובה לנקותם כיון שמדובר בחמץ מאוס ופחות מכזית.
6. 11.   האם אפשר לסמוך על ילדים בניקיונות לפסח ובדיקת חמץ
   מצד הדין אפשר לסמוך על קטנים מגיל מצוות, אך כתבו הפוסקים שלכתחילה ראוי לבדוק ע"י גדולים. לגבי ניקיונות – ודאי אפשר לתת לקטנים להשתתף בניקיונות, ואין כל מניעה בדבר. אולם יש לבדוק את אותם מקומות שהקטנים ניקו, ולא לסמוך רק על הניקיון שהם עשו. בשעת הדחק מותר לסמוך על קטן גם בבדיקת חמץ, והטעם הוא משום שבדיקת חמץ היא מדרבנן (שהרי מהתורה די בביטול החמץ). 
7. 12.   בדיקת חמץ במקווה
   חדרי הרחצה והטבילה ודאי פטורים מבדיקה, שהרי זה מקום שלא מכניסים בו חמץ כל השנה. לגבי חדר הכניסה, מן הראוי לבדוק בו (כיון שבמשך השנה הרבה אנשים היו שם, ואי אפשר לשאול את כולם האם נכנסו עם אוכל) ובלי ברכה. מי שיבדוק במקווה יעשה זאת מיד אחר הבדיקה שבודק בביתו, ויכוון בברכה גם על ביתו וגם על המקווה.
8. בדיקת חמץ עם פנס – לכתחילה?
   הרב משה פיינשטיין זצ"ל היה נוהג להתחיל את הבדיקה עם נר, כמו שתקנו חכמים, ואח"כ היה מכבה את הנר ובודק עם פנס, כיון שסבר שהפנס יעיל יותר.
   כמו כן היה נוהג להדליק את תאורת החשמל בחדר ולא לכבות, כי כשהחדר מואר רואים טוב יותר. וכן נהגו גדולים נוספים.
9. בשביל מה בודקים היום חמץ – והרי הבית כבר נקי ומצוחצח?
   מקום שניקו אותו ביסודיות ונזהרו אח"כ שלא ייכנס חמץ – פטור מבדיקה. אכן חובת הבדיקה בליל בדיקת חמץ היא לוודא שכל המקומות אכן נוקו ולא נשכח שום מקום (מגירה, תיק, מעיל, וכדו'). כמוכן חובת הבדיקה לבדוק שלא התפזר בבית חמץ לאחר הניקיון.
   בדיקת חמץ לא נועדה רק למצוא את הפתיתים שהחביאו בבית, בדיקת חמץ נועדה לוודא שכל המקומות החייבים בבדיקה אכן נוקו או נבדקו כראוי.
   תקנת בדיקת חמץ היא הכנה למצוות ביעור החמץ. ולכן מעיקר הדין יש חובה לאסוף את כל החמץ שנמצא ולהניחו במקום משומר (שלא יתפזר בבית), עד למחר. וכך יש לנהוג גם לגבי החמץ שמוצאים בבדיקה, וגם לגבי מוצרי החמץ שעדיין אוכלים – יש לרכז את כל החמץ במקום אחד משומר. לגבי המוצרים שבמקרר – יש למיין את החמץ ולרכז במקום אחד. וצריך לעבור על המוצרים שנקנו לפסח - במקרר ובארונות, ולוודא שאין שם מוצרי חמץ.
   אם ילדים לקחו חמץ אחר בדיקת החמץ והסתובבו בבית, יש חובה לבדוק חמץ שוב, ויש לשאול חכם האם לברך שוב על בדיקת חמץ.

שו"ת פסח 3 - חשש חמץ במוצרים שונים

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. מוצרים שנפסלו מאכילה אין צריכים כשרות לפסח ?
   נכון. ולכן, הרשימה הבאה לא צריכה כשרות לפסח, ולא לשאר ימות השנה:
   שמפו, סבון כלים, אקונומיקה ושאר חומרי ניקוי. דאורדורנט. קרם ידיים. מגבונים. נייר אלומניום. מוצרים מניילון. נייר אפיה, כוסות נייר. נייר טואלט, נייר סופג, מפיות נייר. [לא בכל המוצרים האלה יש חשש חמץ, וכוונתנו היא שאפילו אם ידוע שיש בהם עמילן חיטה אין בהם איסור כיון שנפסלו מאכילה.]
   לעומת זאת, אלכוהול צריך כשרות לפסח כיון שלא נפסל מאכילה. גם אלכוהול רפואי אינו נפסל מאכילה ואפשר להכין ממנו ליקר. אולם בדרך כלל האלכוהול המצוי מופק מתפו"א, אך צריך לוודא את זה. ניתן לקנות אלכוהול של כרמל מזרחי או של יקב אחר, שכן הוא מופק מענבים ואינו חמץ.
   כמוכן, שפתון ואודם, עלול להיות בהם חומרי טעם ועל כן צריכים להיות כשל"פ. וכן משחת שיניים.
   'כפפות לטקס' – צריך לקנות כאלה שאין עליהם אבקה (- האבקה עלולה להיות חמץ). אם אין אבקה לא צריך כשרות לפסח.
2. אם מוצאים חמץ בתוך הפסח – מה עושים?
   בחוה"מ – שורף מיד. ביום טוב – לא יטלטלנו אלא כופה עליו את הכלי ובמוצאי החג שורפו מיד.
3. האם גריסים זה חמץ?, האם "שלוה" זה חמץ?, האם שמרים זה חמץ?, האם ציפורן של הבדלה זה חמץ? שאר תבלינים?
   חמשת מיני דגן שלא באו במגע עם מים אינם חמץ. גריסים באים במגע עם מים בתהליך הייצור (- בחלק מהמפעלים) ולכן דינם כחמץ. שלוה כנראה שאיננה חמץ (תופחים בתנור ע"י אויר חם בלי מגע מים). ועל כן אין צריך לבער בשריפת חמץ אלא לכלול במכירת חמץ (מחמת הספק). כנ"ל לגבי שמרים. כל התבלינים, שאין בהם חמשת מיני דגן, מצניעים עד לאחר הפסח. לא צריך לזרוק, כיון שמן הסתם אין בהם חמץ. ואם יש בהם חמץ הרי הם כלולים במכירת חמץ.
   אבקת מרק – אם מכילה גלוטן זו תערובת חמץ. אם אינה מכילה גלוטן הרי שאינה חמץ.
   
   הערה כללית: לגבי מוצרים ספציפיים עדיף לעיין ברשימות עדכניות המתפרסמות מידי שנה, כמו באתר של כושרות. וגם מה שכתוב בתשובות אלו מסתמך על רשימות אלה.
4. קוואקר, צ'יקו
   קוואקר מרטיבים אותו  במים לפני הרידוד, ועל כן מוחזק כחמץ.
   צ'יקו אינו חמץ. ויש להצניעו עד לאחר הפסח.
5. האם ניתן לסמוך על רשימות המוצרים שלא מכילים חמץ,  שמתפרסמות לפני פסח
   אין להשתמש בפסח בשום מוצר שאין עליו כשרות לפסח, או שהתברר לנו בירור ודאי שהוא אכן כשר לפסח. אין לסמוך על שמועות ועל רשימות שמתפרסמות. מצאנו טעויות ברשימות אלה, וכן הבדלים בין הרשימות השונות. ייתכנו גם שינויים משנה לשנה, ואי אפשר לסמוך על דברים שנכתבו בשנים קודמות. לא פוסקים הלכה ועושים מעשה על פי שמועות אלא על פי בירור יסודי בלבד.
   אולם, לגבי הכללת מוצרים אלה במכירת חמץ, במקום לבערם – ראוי לסמוך על הרשימות האלה, שכן מוצר שכמעט בטוח שאין בו חמץ, יש לחוש לאיסור בל תשחית, ולא לבערו לחינם, ולכן יש להכלילו במכירת חמץ.   
6. האם קמח זה חמץ?
   קמח לבן – במטחנות שורים את החיטים במים למשך כמה שעות לפני הטחינה, ולכן מוחזק כחמץ.
   קמח מלא - בדרך כלל לא שורים במים. ויש להכליל במכירת חמץ.
7. האם מותר להשתמש בתרופה שאינה כשל"פ
   בכל שנה מתפרסמת רשימת התרופות הכשרות לפסח, באתר של קופ"ח כללית.
   לגבי נטילת תרופות בפסח שאינן ברשימת התרופות הכשל"פ:
   תרופות מרות מותרות, כיון שחמץ שאינו ראוי למאכל כלב אין בו איסור. סירופים ותרופות מתוקות – ודאי צריכות כשרות לפסח.
   יש טבליות שמצפים אותם בציפוי שאינו מר, כדי להקל על בליעת התרופה, ויש שחששו לחמץ בציפוי הזה, משום שהציפוי לא נפסל מאכילת כלב. וחשש זה הוא חשש רחוק, והמהדרין קונים קפסולות כשרות לפסח, ומכניסים לתוך הקפסולה את הטבליה, וכך נמצא שאינו נהנה מן הציפוי. וכך הורה הגר"מ אליהו זצ"ל.
8. האם מותר לאשכנזים להתארח אצל ספרדים בימי הפסח. האם מותר לאכול אצלם קטניות.
   ודאי מותר לאשכנזים להתארח אצל ספרדים, בימי הפסח. הרי אנו עם אחד, וכולנו יצאנו ממצרים. האשכנזים נוהגים לאסור קטניות, וכן מנהג המרוקאים ועדות נוספות. אולם מבואר בפוסקים שהמנהג הוא להתיר מאכל שיש בו תערובת קטניות ואינן ניכרות. ולכן מותר לאכול תפו"א ועוף שיש בהם תבלינים שהם קטניות, מותר לאכול מרק ושאר תבשילים שיש  בהם שמן קטניות, מותר לאכול עוגה שיש בה שמן קטניות. אסור לאשכנזי להכין מלכתחילה תבשיל כזה, וכן אסור לקנות אוכל כזה, שכן אסור לערב קטניות במאכלים מלכתחילה. אך כשמתארח אצל ספרדי, והספרדי הכין את האוכל הזה בשביל משפחתו, מותר לאשכנזי לאכול.
   קטניות ניכרות אסור לאכול, ולכן אסור לאכול ממולאים שיש בהם אורז, שעועית שיש בחמין, וכן על זה הדרך. מותר לאשכנזי לאכול את הבשר שבחמין, ואת תפוחי האדמה, אע"פ שהתבשלו בסיר ביחד עם שעועית.
   אולם אם הספרדי שואל מראש איזה אוכל להכין, יש לאשכנזי לבקש שלא ישתמשו בקטניות, כי במקרה זה הספרדי מכין את האוכל מראש עבור האשכנזי, ולכתחילה אסור לערב קטניות בתבשילים.
   אשכנזי שנשוי לספרדיה, והם מתארחים בחג אצל החמות וכיו"ב, יעשה שאלת חכם (באופן כללי כיון שזה מצב של שעת הדחק יש לסמוך על שיטות מקילות ביחס לקטניות).
9. האם מותר לאכול מצה עשירה?
   מצה עשירה זו מצה שהכינו אותה ע"י קמח ויין או מי פירות, ונזהרו בה שלא יתערב מים בעיסה, אלא רק יין או מי פירות. לדעת השו"ע מותר לאוכלה בפסח. למנהג הרמ"א מחמירים שלא לאכול מצה עשירה בפסח. ורק באיסור אכילה החמירו, אך מותר להחזיק בבית מצה עשירה.
   עוגיות מצה עשירה "פפושדו" – כידוע נחלקו הפוסקים הספרדים האם מותרות מדין מצה עשירה, והגר"מ אליהו זצ"ל החמיר מאוד בדבר זה, ואמר שהם חמץ גמור ואסור אפילו להשהותם בבית.
   "קמח מצה" שמכינים ממנו עוגה – איננו 'מצה עשירה'. כי 'קמח מצה' זה מצות רגילות (מעיסה של קמח ומים) שטחנו אותם לאחר האפיה ועשו מהם קמח. וזה מותר אף למנהג האשכנזים.

מהלכות פורים תשע"ד

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 10/03/14

נכתב על ידי הרב נתן

השנה פורים יחול במוצ"ש, ותענית אסתר מוקדמת ליום חמישי. 

מתנות לאביונים

ניתן להעביר לי מתנות לאביונים עד יום רביעי. המתנות יינתנו ביום הפורים לעניים.

תענית אסתר

השנה צום תענית אסתר מוקדם ליום ה'. חולה (שאין בו סכנה), מעוברת ומניקה פטורים מן הצום. קטנים מתחת לגיל מצוות אינם מתענים. וכל הפטור מן התענית יאכל מאכלים מזינים לחיזוק הגוף ולא יתענג בממתקים וכדו' (ולקטנים שלא מבינים עניין הצום אין להחמיר בזה).

מי ששכח לצום ביום ה', לדעת רוב הפוסקים צריך לצום ביום שישי.

שבת ערב פורים 

קריאה במגילה בשבת:

מותר לקרוא את המגילה בשבת, אף לבעל קורא שכוונתו להכין את הקריאה לפורים (ואין זה נקרא הכנה מקודש לחול). המגילה איננה מוקצה בשבת זו.

תחפושות:

אין להלביש תחפושות לילדים לפני צאת שבת, משום איסור הכנה מקודש לחול. אולם אם הילד רוצה ללבוש את התחפושת שלו עכשיו (- בשבת) מותר להלביש אותו, שהרי אין זה לצורך מוצ"ש אלא לצורך עכשיו. וכל זה לגבי תלבושות, אך אין לטלטל פריטים שהם מוקצה לצורך תחפושת. וכן אין לתקן תחפושת הדרושה תיקון. וכן יש לזכור שאסור להשתמש באיפור בשבת, וכן אסור לקלוע צמות, וכן אסור לסרק את השיער אם עלולים להיות בו קשרים. אקדח פיקות וכדו' הוא מוקצה, וכן רעשן.

צאת  השבת:

בצאת השבת, יש להבדיל באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ואז מותר לעשות מלאכה. הבדלה על הכוס לאחר ערבית וקריאת המגילה

לנשים: יכולות לשמוע הבדלה אף אם הן עדיין לא שמעו מגילה, וכן מותר לשתות קפה וכדו' (לא יין) אחר הבדלה קודם קריאת מגילה לנשים.

מצוות קריאת המגילה

נפסק להלכה שמצוות קריאת מגילה היא לקרוא את כל המגילה כולה, ואם דילג על מילה אחת או שקרא מילה אחת לא נכון (כגון במקום 'נופל' קרא 'נפל') לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקרוא.

והוא הדין כאשר קוראים המגילה בציבור – חובה לשמוע את כל המגילה, ואם לא שמע מילה אחת לא יצא יד"ח, וצריך לחזור ולקרוא בעצמו. בהלכה זו ישנם כמה פרטים והשלכות:

א.      המצווה היא לקרוא את המגילה מתוך מגילה כשרה, או לשמוע קריאה מתוך מגילה כשרה (מכח ההלכה 'שומע כעונה'). אולם אם קרא או שמע את רוב המגילה מתוך מגילה כשרה, ומיעוטה קרא בעל פה (או מתוך מגילה שאינה כשרה) יצא ידי חובה. ולכתחילה יש לקרוא את כל המגילה (ולא רק רובה) מתוך מגילה כשרה.

ב.      לכן, אם תוך כדי הקריאה אדם שם לב שלא שמע מילה אחת (או יותר) מפי החזן, עקב רעש וכיוצא בזה, יכול לומר בפיו את המילים שלא שמע מתוך המגילה הפתוחה לפניו (אע"פ שאיננה מגילה כשרה), ויוצא בזה ידי חובה, כיון שסוף סוף לא דילג על שום מילה (את המילים שלא שמע מהחזן – קרא בעצמו).

ג.       וכיון שזהו דבר המצוי, יש לעקוב אחר הקריאה עם חומש פתוח, שאם לא ישמע איזו מילה יוכל מיד להשלימה, וכך יקיים המצווה כהלכתה. ומי שיש לו מגילה כשרה, עדיף שיקרא מתוכה עם החזן (ויקרא בלחש, כדי לא להפריע לאחרים), או שיעקוב אחר הקריאה ואם לא ישמע איזו מילה יוכל להשלימה מתוך מגילה כשרה, ויוצא בזה ידי חובת המצווה מן המובחר.

ד.      מה נקרא 'שמיעה' שיוצאים בה ידי חובה ? 
שמיעה שיש בה הבנה ושימת לב לתוכן הדברים הנשמעים ('הקשבה'). גם שמיעה שאין בה הבנה ושימת לב לתוכן ('שמיעת האוזן') יוצאים בה ידי חובה. ולכן גם מי שאיננו מבין עברית, ושומע את המגילה בלי להבין את פירוש המילים יוצא ידי חובה.

         אולם, אם אדם שוקע במחשבותיו באיזה עניין, וכן אם הוא 'מרחף' – ואיננו שומע את הקריאה (כאדם ששקוע במחשבותיו ומדברים עמו והוא לא שם לב לכך) – אין זו נחשבת שמיעה ואינו יוצא ידי חובה. וכן אם יש איננו מצליח לשמוע מפאת רעשים או משום שהחזן קרא בקול נמוך וכדו' – איננו יוצא ידי חובה כיון שלא שמע.  

ה.      ולכן, הדרך הראויה היא לשבת עם מגילה ולעקוב עם האצבע אחר הקריאה מילה במילה, ולא לפנות לשום דבר אחר במשך קריאת המגילה. וק"ו שאסור לדבר באמצע הקריאה, כמבואר בפוסקים. וילמד את בניו הגדולים שעיקר המצווה היא לשמוע את המגילה, ועל כן אין מדברים באמצע הקריאה ואין מסיחים את הדעת לדברים אחרים. וילדים קטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביא לקריאת המגילה, שהרי לא יוכל לצאת ידי חובה כאשר מוטל עליו להשגיח על הילדים הקטנים. וכן כתבו הפוסקים.

ו.        מי שברור לו שהחסיר מילה אחת צריך לחזור ולקרוא המגילה. ויקרא מתוך מגילה כשרה, ויבקש מחבר לעקוב אחר קריאתו ולתקן אותו אם טועה בקריאה. ויקרא המגילה בברכה. ואם מסופק שמא החסיר מילה – יחזור ויקרא המגילה בלי ברכה.

ז.       בהלכות אלו אין הבדל בין גברים לנשים, שחיוב נשים בקריאת מגילה שווה בזה לאנשים.

הכאת המן

כתב הרמ"א: "עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק' ושם רשעים ירקב. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ. אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו." ויש מן הפוסקים שלא קיימו מנהג זה כלל, ויש פוסקים רבים שכתבו שמצווה לבטל מנהג זה, משום שיצא שכרו בהפסדו, שכשמכים המן ברעש גורם הדבר לבלבול הדעת והרבה אנשים לא שומעים כל המילים מן הקורא. וכן כתב בספר ילקוט יוסף (מועדים עמ' ר"צ).

ולעניות דעתי נראה, שבמבואות יריחו, שאנו קהל קטן, והילדים רכים, אפשר לקיים המנהג של הכאת המן, באופן שיחנכו הילדים להכות המן בלי פיצוצים ובלי אמצעי הגברה למיניהם, באופן שלא תיווצר מהומה ובלבול, וכשירצה הקורא להמשיך לקרוא יחזור השקט למקומו, ויחנכו הילדים מדוע אנו מכים את המן, משום שכל כך אנו שמחים בישועת ה' והשגחתו עלינו, שבחר בנו מכל העמים ושהפיל שונאינו לפנינו, ועל כן אנו מכים את המן הרשע כשמזכירים את שמו, שהוא רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל ישראל. והכל מתוך שמחת הנס ושמחה של מצווה, ולמען הרמת כבוד ישראל, ושנאת הרשעים. ובאופן זה, מתקיים מנהג ישראל כצורתו וכעניינו, וגם אינו גורם לאנשים לא לשמוע כל המילים, והרי זה משובח. והעיקר הוא לא להסיח את הדעת מן הקריאה כלל. אולם מי שחושש שבניו יגרמו הפרעה לקיום המצווה של שמיעת המגילה, או לו או לאחרים, מצווה לחנכם להימנע מהכאת המן כלל ועיקר. ויסוד גדול בעבודת החינוך ללמד הילדים להבחין מהו עיקר ומהו טפל.

סעודת פורים

סעודת פורים מצוותה ביום (ולא בלילה). המנהג הוא לעסוק בבוקר בשאר מצוות היום, ולהתחיל סעודת פורים אחרי מנחה גדולה. ויש עושים סעודת פורים בבוקר, מיד אחר קיום שאר מצוות היום.

וכתב הרמ"א "טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר "ליהודים היתה אורה ושמחה" ודרשינן 'אורה' זו תורה."

חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ועל פי הפשט הטעם להלכה זו הוא זכר לנס, שנעשה ע"י משתאות. וחכמי הפנימיות האריכו בגודל ערכה וקדושתה של מצווה זו, שעניינה הוא לברר את קדושת הגוף של ישראל, שאף בשעה שהדעה מסתלקת, מאיר אור הקדושה בגוף, והגוף נמשך אחר עבודת השם ומצוותיו.

ופשוט הדבר שגדר המצווה הוא שתיה של שמחה, ולא לאנוס עצמו לשתות ולצער עצמו במיני בחילות וחולי. ומי שקשה לו לשתות ישתה קצת, ויוצא בזה יד"ח, ולא יביא עצמו לידי סבל וחולי. וירבה בשמחה והודאה להשי"ת, שבחר בנו מכל העמים, ולא עזב חסדו מאיתנו, והציל אותנו מכל הקמים עלינו לכלותינו, בניסים ונפלאות, מן הימים ההם ועד הזמן הזה.

יום הפורים הוא יום קדוש מאוד, והזוהר והמקובלים הפליגו מאוד במעלת קדושת פורים. ואין לבזבז יום זה על שמחה של ריקנות והוללות, אלא לנהוג בו כקדושתו ומעלתו, בשמחה של מצווה וקבלת עול מלכות שמים מרצון ומאהבה, 'הדור קבלוה בימי אחשוורוש'.

וכתב החיי אדם "כיון שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר, ולפחות לשתות יותר מהרגלו, כדי לזכור הנס הגדול ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמיים"

בברכת פורים שמח

נתן שלו

שו"ת פסח 2 - ביעור חמץ ומכירת חמץ

פרטים

קטגוריה: הלכות מקום

פורסם ב 07/04/14

נכתב על ידי הרב נתן

1. מה עושים עם מוצרי מזון שאני לא יודע אם יש בהם חמץ. וכן לגבי תרופות.
   מוצרי מזון שאני לא יודע אם יש בהם חמץ:
   בהרבה מוצרים יש עמילן, ועמילן יכול להיות חמץ (יש עמילן תירס, עמילן תפו"א ועמילן חיטה).
   ברוב המוצרים יש מידע על רכיבים אלרגניים, ואם כתוב שם שהמוצר מכיל גלוטן, סימן שיש בו חמץ. אם כתוב שאיננו מכיל גלוטן, או שמכיל עקבות של גלוטן – אין בו חמץ. מוצר שיש חשש רק לפירורי לחם שהתערבו בו (כמו ממרח שוקולד שאולי יש בו פירורי לחם שנפלו לתוכו) – כוללים במכירת חמץ.
   אם אין מידע על רכיבים אלרגניים, וגם לא כתוב ממה עשוי העמילן – אפשר לנסות לברר אצל מערכת הכשרות שנותנת כשרות למוצר זה.
   גם תרופות שיש להם טעם טעים – כמו סירופים לילדים, וכדורי מציצה – יש לכלול במכירת חמץ, אא"כ ידוע שאינם חמץ.
   טבליות שנועדו לבליעה והטעם שלהם מר – אין צריך למכור במכירת חמץ.
   אף מי שמקפיד שלא להשאיר חמץ בבית (ולא לסמוך על המכירה) – מומלץ לעשות מכירת חמץ בשביל כל המוצרים המסופקים.
2. מה עושים עם אריזות סגורות של אטריות ושאר מוצרי חמץ – האם למכור או לשרוף? האם לשרוף זה לא 'בל תשחית' ?
   מי שמוכר חמץ כדת וכדין, כפי שנהוג היום, לא עובר על בל יראה, כיון שהמכירה תקפה על פי ההלכה והחמץ לא היה ברשותו בימי הפסח. עם זאת, כיון שהמכירה נעשית בדרך שנראית הערמה ואיננה נראית כמכירה גמורה (הקונה לא לוקח בפועל את הסחורה, הקונה לא משלם בפועל למוכר, הקונה בכלל לא מכיר את המוכר, הקונה לא יודע מה בדיוק הוא קונה, הקונה בכלל לא צריך את כל החמץ של המדינה, הקונה לא יודע מה בדיוק השווי של העסקה שעליו לשלם) ההנהגה הראויה היא שאין ראוי להשתמש באפשרות של מכירת חמץ אלא במקום צורך, דהיינו במקום הפסד ממון. 'הפסד ממון' מוגדר אצל כל אחד על פי מצבו. עם זאת, מן הדין המכירה תקפה על פי ההלכה ואין איסור לסמוך על המכירה (כיון שהמוכר מתכוון בלב שלם להוציא את החמץ מרשותו – הגוי קונה את החמץ. את שווי העסקה קובעים שייקבע על פי שמאים מוסכמים. את התשלום זוקפים כחוב שזמן התשלום הוא אחר הפסח. אף שהגוי לא צריך את החמץ הזה, כיון שעושים מעשה קניין הקניין חל ותקף על פי ההלכה).
   לגבי מוצרים שאין בהם איסור דאורייתא של בל יראה (תערובת חמץ שאין בה כזית חמץ בכדי אכילת פרס) נהוג לסמוך על המכירה לכתחילה.
   אין איסור בל תשחית בשריפת חמץ, כיון שמקיים את המצווה של ביעור כהלכתה.
   ישנה אפשרות לתת לפני פסח מוצרי חמץ לארגוני צדקה, שמוכרים את החמץ לפני הפסח, ומחלקים לעניים לאחר הפסח. וכך גם מוציא את החמץ מרשותו לגמרי, וגם מקיים בו מצוות צדקה. לעניים ודאי מותר לכתחילה לסמוך על מכירת חמץ.
3. האם צריכים למכור קטניות במכירת חמץ (לאשכנזים)
   קטניות כידוע זה לא חמץ, מפורש בגמרא שמותר לאכול אורז בפסח. בקהילות אשכנז נהגו (עוד מתקופת הגאונים) להימנע משימוש בקטניות בפסח, מכמה טעמים. מנהג זה התפשט גם לקהילות במרוקו ועוד.
   מותר להחזיק קטניות בבית בפסח, מותר גם לאכול אוכל שבושל בכלים שבשלו בהם קטניות, ויש קולות נוספות בקטניות, שלא אסורות אלא מחמת מנהג.
   עדשים הם קטניות, ולמי שנוהג שלא לאכול קטניות מותר להשהותם בבית. אולם הרבנות פרסמה שיש חשש חמץ באחד החומרים שמוסיפים לעדשים בתהליך העיבוד. ולכן יש לכלול במכירת חמץ.
4. מי שמוכר חמץ במכירת חמץ – היכן יש לאכסן את החמץ הנמכר.
   כתב השו"ע שצריך להוציא את החמץ הנמכר מרשותו, ולכן במכירת חמץ משכירים את המקום של החמץ לגוי. בנוסף לכך, יש חובה להעמיד מחיצה לפני החמץ, כדי שלא ישכח ויבוא להשתמש בו בפסח. ולכן:
   מי שמוכר חמץ בפסח, צריך לאכסן החמץ בחדר שלא משתמשים בו בפסח, ולהשכיר החדר לגוי. או בארון שלא משתמשים בו, ולהשכיר את מקום הארון לגוי, ולנעול את הארון (אפשר להדביק נייר דבק על הדלתות, באופן שמונע את פתיחת הדלת). אין לאכסן חמץ במקפיא של המקרר או במדף תחתון במקרר. אין לאכסן חמץ בארונות שמשתמשים בהם, אף אם החמץ נמצא במדף מכוסה. [מוצרים שאינם חמץ אלא כוללים אותם במכירת החמץ מחמת הספק, אפשר להקל להשאירם במדף בארון או במקרר ולכסותם.]
5. מי שסוגר את הבית לכל הפסח, האם חייב בבדיקת חמץ.
   מקום שאין בו חמץ ידוע אך זה מקום שחייב בבדיקה – מותר למוכרו בבדיקת חמץ על מנת להיפטר מחובת בדיקה באותו מקום. לדוג' ארון משחקים – מותר למכור את כל הארון בבדיקת חמץ על מנת להיפטר מחובת בדיקת חמץ בכל המשחקים.
   מי שסוגר את הבית לכל הפסח, יכול לזרוק את מוצרי החמץ, ובמקום לעשות בדיקת חמץ למכור את כל הבית במכירת חמץ. ואם עשה כן, אסור לו ולאחרים להיכנס לבית בימי הפסח. שהרי כל מקום שלא עשו בו בדיקת חמץ אסור לגור בו בפסח, ועוד, שהרי הבית מושכר לגוי. אם יש צורך מותר להיכנס באופן חד פעמי למקום שמושכר לגוי (כגון לקחת משם בגד).
   ומן הראוי להשאיר חדר אחד בבית שאותו לא מוכר לגוי, ובחדר זה יבדוק חמץ בברכה, כדי שיוכל לקיים את מצוות בדיקת חמץ.
   אם רוצה שתהיה לו אפשרות לחזור הביתה בימי הפסח, עליו לבדוק חמץ בבית כדין. מעבר לכך, עליו להצניע את כלי החמץ.
6.  האם מותר להלין אורחים בבית של השכנים שלא הכשירו את הבית לפסח (כי נסעו לכל הפסח) 
   כהמשך לתשובה הקודמת, אסור להלין אורחים בבית שלא עשו בו בדיקת חמץ. גם המתארחים ביחידות אירוח (צימר, בית מלון, וכדו') חייבים לעשות בדיקת חמץ, אף אם מגיעים לשם בתוך ימי הפסח (אא"כ ידוע להם שנעשתה שם בדיקת חמץ כדת וכדין).